סיפור-אהבה-ירושלמי(יום-ירושלים)
 



facebook המזוודה  לינקדאין המזוודה  המזוודה בYoutube

  • סיפורי אהבה רבים נקשרים בעירנו ירושלים. מן העת העתיקה: דוד ובת שבע, שלמה המלך ומלכת שבא ועד לעת החדשה ומן המפורסמים בעת החדשה הוא סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של איתמר בן אב"י ולאה אבושדיד.

    איתמר בן אב"י בנו של אב"י – מחייה השפה העברית - אליעזר בן יהודה.
    איתמר נולד בשם בן ציון אך שינה את שמו לאיתמר לאחר מות אמו. עם השנים  איתמר הפך לשמו הספרותי.  כעורך עיתון "האור", שיתף את קוראיו באהבתו העזה והעמוקה אל לאה אבושדיד, בת למשפחה ס"טית, עשירה, מכובדת ומיוחסת.
    לראשונה צדה את עינו בעודה קטינה בת 16  והוא כבר גברבר בן 26. ניסיונות חיזוריו עלו בתוהו וזאת מכיון שאמה של לאה התנגדה נחרצות לזיווג שכזה. מילא היה מדובר באדם שהכסף אינו מצוי בכיסו אבל רחמנא ליצלן מדובר באשכנזי שהכסף אינו מצוי בכיסו. כך למעשה סתמה את הגולל על כל אפשרות לרומן. איתמר לא אמר נואש. אהבתו ללאה חזקה והכמיהה מתחזקת. ככה זה כשידך אינה משגת.
    איתמר מנצל את היותו עורך העתון וכותב למעשה את הטלנובלה הירושלמית הגדולה ביותר של תחילת המאה העשרים בצורת שירי אהבה עזים אל "אלה" הלא היא לאה. אנשי ירושלים עכבו בדריכות אחר סיפור האהבה המקומי והעיתון נחטף. כולם רצו לדעת מה קורה "בפרק" הבא.
    זה קצת מזכיר לי את הימים בהם היה רק את הערוץ הראשון וכולם ראו את אותו הדבר (מי בשחור לבן ומי בצבעוני) וכל המדינה היתה מדברת על מה קרה אתמול בשושלת או בדאלאס או על הפריזורה של דליה מזור (שלא השתנתה עד ימינו אנו). היה סביב מה להתאחד. נכון. היו גם כאלה שנתקעו על הערוץ הירדני אך היו אלה מתי מעט.
    ובאחד "הפרקים" המתקדמים של הטלנובלה ולאחר שלוש שנות חיזור שולף איתמר את האקדח.  בשנת 1910 הוא מפרסם את השיר "אקדחי". ייאושו מאהבתו הבלתי ממומשת גורמת לו לאיים בהשמת קץ לחייו:
     
      מֵאָז אֲהַבְתִּיהָ וְלִבִּי כָּאוּב,
    לֹא יָזוּז הָאֶקְדָּח מִמּוּלִי,
    בֵּין סִפְרֵי רוּחִי,
    עַל שֻׁלְחָנִי הָאָהוּב,
    נוֹשֵׁם הוּא הַמָּוֶת כְּבָר לִי.
    כִּי נִמְאַס לִי הַכֹּל – אֲפִלּוּ יָפָתִי,
    אֲשֶׁר בָּחֲרָה כָּךְ לִחְיוֹת בִּלְעָדַי,
    חכִּי נָא עוֹד רֶגַע אוֹי אַתְּ יָפָתִי,
    עוֹד רֶגַע רַק וְתִבְכִּי לִבְלִי דַּי.
     
     
    אבי איתמר בן אב"י, אליעזר, הבין שהמצב חמור יותר מכפי שנדמה. הוא נאלץ לעשות הפסקה במלאכת החייאת השפה העברית ולעסוק בהצלת הבן. הוא פנה אל אלברט ענתבי, מקורב לאבושדידים הידוע ביכולתו להשפיע ולתווך. מהלך שעתיד לשנות את רוע הגזרה. בעקבות התערבותו של ענתבי פנתה האם אל לאה ושאלה אותה לרצונה. תשובתה היתה פשוטה אך מתחכמת: " לא אמרה את פיך, אך לא אנשא לאיש אחר".  האם מבינה את חומרת המצב ונותנת (בלית ברירה) את הסכמתה לנישואין הללו.
     
    עד שבני הזוג ממשים את אהבתם לוקח זמן רב. תנאי הנישואין היו צריכים להיסגר ולהיחתם.
    איתמר בין השאר התחייב להעביר את כל משכורתו לאשתו. לימים מספר נכדה של לאה, העיתונאי והסופר גיל חובב שאת כל משכורתו היה מעביר דווקא למצחצחי הנעליים אשר היו ישובים בככר ציון. הללו היו מנצלים את טוב ליבו, אורבים לו כשידעו בדיוק מתי קיבל את משכורתו וכל אחד בתורו היה מפציר בו לצחצח נעליו. כך היה מתהלך איתמר בן אב"י עם הנעליים המבריקות ביותר בירושלים אך ללא משכורת בכיסו.
    לאה בן אב"י לבית אבושדיד ויתרה עם נישואיה על עושרה הרב של משפחתה אך טענה שהאהבה ביניהם היתה שווה ויתור זה.
    סיפור אהבתם מונצח בשירו של הפזמונאי דודו ברק -  "אהבת איתמר בן אב"י":
    את לאתי אהבתי למרות רצונה
    מי יתן יכולתי לסור למעונה
    אני אוהב אותך כל כך
    אני נושק אותך כל כך
    לו אהבתיני לאתי
    חיי לך ומותי
    מסיפור זה ניתן ללמוד לא מעט:
     1. אם יש לך רצון אמיתי למשהו, גם אם הוא בלתי מושג – תשיג אותו.
    2. גם אם אביך הוא דמות ידועה מאוד, לא בהכרח יש לך כסף.
    והדבר החשוב ביותר הוא שאין ...אין מחיר לאהבה.
    יום ירושלים שמח.
     
    אמיר צבי – שחקן ומייסד את "המזוודה – סיורי חוויה תיאטרליים".                                        פורסם במקומון הירושלמי כל העיר במוסף מיוחד לכבוד יום האהבה 2019